תפיסת רכוש בעבירות הלבנת הון

אחת ההשלכות של הפתיחה בחקירה פלילית - כלכלית, שאזרחים פחות מודעים לה, היא דווקא המיידית ולעיתים החמורה מכולן, והיא תפיסת רכוש לצרכי חילוט עתידי.

 

1. תפיסת הרכוש, נעשית כבר בשלב הראשוני של פרוץ החקירה, ובמעמד צד אחד ־ כלומר ללא ידיעת החשוד. מטרתה היא להחזיק את הרכוש "עצור" אצל היחידה היעודית לנושא - יחידת החילוט, עד ליום הרחוק,  בו יורשע האזרח, ואז תוכל יחידת החילוט לבקש לחלט (לקחת) את הרכוש לטובת המדינה. 

 

2. התפיסה הזמנית והחילוט מתאפשרים לרוב בגין עבירות על חוק איסור הלבנת הון, אך כיום הנטייה של מערכות האכיפה היא להכליל עבירות אלו כמעט בכל כתב אישום של עבירות כלכליות.

 

3. התפיסה בהתחלה היא גורפת - היא יכולה להכיל כל רכוש של החשוד ושל בני ביתו (כולל רכבים, נדל"ן, חשבונות, תמונות, תכשיטים, ואפילו חיות בעלות ערך כלכלי - חיות משק או אפילו סוסים).

 

4. שווי התפיסה לפי החוק צריך להיות כ"שווי העבירה," כאשר המונח הזה פורש בצורה רחבה מאוד על-ידי בתי המשפט. למשל, אם העבירה נוגעת לתמורה שהתקבלה כנגד פרויקט מסוים, כל ההכנסות מהפרויקט נחשבות, לפי הפסיקה אחרונה, כחלק משווי העבירה, ולא מתחשבים לא בהוצאות 'לגיטימיות' שהוצאו לצורך הפרוייקט (לספקים, עובדים וכו') או בהוצאות מס.

 

5. ההליך המשפטי שנוגע לתפוסים הוא הליך נפרד לחלוטין מהחקירה העיקרית, והוא מצריך ייצוג של עורך דין שמתמחה בדין ובפסיקה הספציפיים, שרלוונטיים להליך זה. המטרה תמיד תהיה לשחרר כמה שיותר מהתפוסים  בשלב המוקדם ביותר, כדי שרכושו של החשוד לא יישאר "בן ערובה" אצל יחידת החילוט לצורך חילוט עתידי במקרה של הרשעה.

 

6. הליכי התפוסים (המכונים "הליכי סעדים זמניים ("יתחילו כבר במקביל להתנהלות החקירה עצמה. בשלב הזה, החשוד נמצא עם 'יד אחת קשורה מאחורי הגב,' שכן הוא לא יודע עוד מה הראיות נגדו ומה החשדות במלואם. לעיתים ניתן, באמצעות הליכי התפוסים לקבל עוד מידע על החשדות, ובפרט ביחס ל"שווי העבירה".

 

7. השופט שידון בהליך התפוסים לא יהיה השופט שידון בתיק עצמו בעתיד, ככל שיוגש כתב אישום.

 

8. בשלב החקירה, התפיסה מוגבלת ל- 180 או 90 יום, בהתאם לנסיבות. לאחר הגשת כתב      -האישום, מתחילים דיונים מחודשים אודות התפיסה הזמנית, כאשר הפעם מדובר בתפיסה שעד לתום ההליך בתיק העיקרי. שוב, השופט שידון בהליך התפוסים לא יהיה זה, שידון בהליך העיקרי.

 

9. במהלך כל אחד מהשלבים, ישנה אפשרות לכל אדם, הטוען לזכות בנכס שנתפס, להגיש בקשה מטעמו להשבת הנכס אליו.

 

10. הפסיקה בתחום התפוסים היא ענפה ומתחדשת. היא מאפשרת דרכים רבות להילחם בתפיסה הזמנית ובחילוט הסופי אך צריך להכיר היטב את ההלכות, הנימוקים המיוחדים שנקבעו בפסיקה, החריגים שחלים והתקדימים שרלוונטיים לכל מקרה ומקרה.

 

11. למרות שהזכות הקניינית ברכוש היא של החשוד או הנאשם, בתי המשפט נוטים להטיל עליו בפועל את הנטל להוכיח, מהו שווי הרכוש שנתפס מידיו, ומדוע אין לתפוס את הרכוש כולו או חלקו, הן בהיבטים המשפטיים שקשורים לעבירה והן בהיבטים האישיים שלו (מצב כלכלי וכדו'). האופן, שבו שוטח עורך הדין את טענות לקוחו בעניין זה חשוב מאוד, ויכול להשפיע על תוצאת ההליך.

 

12. כאמור, תפיסת הרכוש היא אחת ההשלכות הקשות ביותר של החקירה הפלילית — כלכלית על החשוד, שכן היא למעשה מהווה ענישה ראשונית, עוד בטרם הוכרעה אשמתו, ובטרם הוחלט אם להגיש כתב אישום, ולרוב היא תיעשה באופן גורף מאוד שיטיל מגבלות קשות על יכולתו של החשוד להתנהל כלכלית. לכן, חשוב לדעת כיצד להילחם בה נכון למן הרגע הראשון, ולהצטייד בארטילריה המתאימה ובעורך הדין המתאים למלחמה.