עבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך

עבירות הדיווח לפי חוק ניירות ערך מעוגנות בסעיף 53 לחוק ניירות ערך.

חוק ניירות ערך מבחין בין עבירות דיווח שבוצעו “מתוך כוונה להטעות משקיע סביר” – שדינן 5  שנות מאסר, לבין עבירות דיווח בהן לא הוכחה כוונה כאמור – שדינן שנתיים מאסר.

עבירת דיווח שנעשתה בכוונה להכשיל הליך אכיפה מנהלי, דינה מאסר 3 שנים.

בכל שלושת המקרים, מדובר בעבירה התנהגותית ואין צורך להוכיח הטעייה בפועל של המשקיעים לשם התגבשותה.

עבירות הדיווח המרכזיות לפי חוק ניירות ערך יכולות להתבצע בשני הכלים המרכזיים, בהם עושה החברה הציבורית שימוש לצורך דיווח לציבור המשקיעים בה: התשקיף והדוחות הכספיים (דוחות הסקירה הרבעוניים ודוח הביקורת השנתי).

סוגי עבירות הדיווח לפי חוק ניירות ערך:

עבירות הדיווח לפי חוק ניירות ערך מתחלקות לארבעה סוגים עיקריים:

א.      הימנעות מדיווח או איחור בדיווח;

ב.      הוצאת תשקיף שלא קיבל גושפנקא מרשות ניירות ערך;

ג.       הטעיה בתוכן הדיווח;

ד.      הטעיה בתוכן התשקיף.

נטל הראיה בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך:

לאור קשיי ההוכחה של קיום “מטרה להטעות משקיע סביר”, קבע חוק ניירות ערך מנגנונים שונים שמטילים את נטל הראיה על הנאשם להוכיח שמטרה זו לא עמדה בבסיס פעולותיו, במקרים בהם ההיגיון מצביע אחרת.

כך למשל, אי הוצאת דוח מידי בתוך 7 ימים מהמועד בו נקבע שיש להוציאו, מהווה ראיה לכאורה כי ההימנעות מלדווח נבעה ממטרה להטעות משקיע סביר (סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך).

בדומה, ביצוע הצעה לציבור בלא תשקיף שהותר על-ידי רשות ניירות ערך מטיל את נטל הראיה על המבצע לכך שלא עשה כן כדי להטעות משקיע סביר (סעיף 53 (א)(1) לחוק ניירות ערך).

אחריות “שומרי הסף” בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך:

חשוב לדעת, שלאור ריבוי אנשי המקצוע העוסקים בהוצאת תשקיפים ודוחות של חברות ציבוריות – עורכי דין, רואי חשבון, חתמים וכו’, החשיפה לעבירות הדיווח לפי חוק ניירות ערך רחבה יותר מאשר החברה עצמה ואורגניה, וגם בעלי המקצוע עלולים למצוא עצמם נאשמים במשפט פלילי עקב עבירות אלו.

נושאי המשרה הבכירים וחברי הדירקטוריון של החברות הציבוריות, חשופים אף הם לסנקציות אישיות, בגין הפרת חובות הדיווח.