חוק הייעוץ

חוק הייעוץ, או בשמו המלא: “חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ”ה-1995″, נחקק על-מנת להסדיר את הפעילות בשוק ההון.

חוק הייעוץ הוא חוק רחב היקף, אשר עיקר תרומתו לשוק ההון היא בהסדרת חובת הרישיון וחובות בעלי הרישיון, וכן בהסדרת שלושה מערכי אכיפה, אשר מוודאים את קיומו התקין של שוק ההון.

חובת הרישיון על-פי חוק הייעוץ והחריגים לה:

חוק הייעוץ קובע שניהול תיקי השקעות או ייעוץ השקעות מחייב רישיון. זאת, למעט מספר חריגים, הקבועים בסעיף 3 לחוק הייעוץ, ובהם ניהול תיק או מתן יעוץ השקעות על-ידי יחיד עבור לא יותר מ-5 לקוחות בשנה קלנדרית.

אך חוק הייעוץ קובע, כי גם מי שעוסק בניהול תיקים או ייעוץ השקעות ללא רישיון – בהתאם לאותם חריגים – כפוף לחלק נכבד מהחובות וההוראות המעוגנות בחוק לגבי בעל רישיון. המטרה היא לוודא כי שוק ההון לא יישאר פרוץ, ולא יעשה בשוק ההון שימוש לרעה בידי אלו, אשר בחרו לאל הסדיר את עיסוקם באמצעות רישיון.

אשר למגבלות העיסוק של בעל רישיון, חוק הייעוץ אוסר על מנהל תיקי השקעות לנהל תיקים עבור בני משפחתו או תאגיד שבשליטתו או בשליטת בני משפחתו (סעיף 4(ב) לחוק הייעוץ).

חוק הייעוץ מבחין בין שני סוגי בעלי תפקידים בשוק ההון – המייעצים והמנהלים. לגורמים המייעצים אין סמכויות ניהול, וניהול תיקים על-ידם הינו עבירה על חוק הייעוץ. כך למשל, סעיף 9 לחוק הייעוץ קובע, שתאגיד בנקאי אינו רשאי לעסוק בניהול תיקים (היינו, הוא רשאי לייעץ בלבד).

מערך האכיפה של חוק הייעוץ:

חוק הייעוץ קובע חובות ואיסורים, שהסנקציות עליהם מתחלקות לשלושה מערכי אכיפה – האכיפה המשמעתית של שוק ההון האכיפה המנהלית של שוק ההון והאכיפה הפלילית של שוק ההון.

האכיפה המשמעתית מעוגנת בסעיפים 30-38 לחוק הייעוץ, והסנקציות במישור זה יכולות להגיע כדי ביטול רישיון, או, למי שאינו בעל רישיון, פסילה מלקבל רישיון לפרק זמן של עד לעשר שנים.

האכיפה המנהלית התווספה לחוק בינואר 2011, בעקבות מהפכה בתחום האכיפה בשוק ההון, והחדרת מערך האכיפה המנהלית לשוק ההון. כיום היא מעוגנת בסעיפים 38א-38יב לחוק הייעוץ, ומטרתה הטלת עיצומים כספיים, על חלק מהעבירות על חוק הייעוץ, שמפורטות בתוספת השנייה לחוק.

האכיפה הפלילית מעוגנת בסעיפים 39-40 לחוק ומתחלקת לעבירות חמורות יותר שעונשן שנתיים מאסר ולעבירות בחומרה פחותה שעונשן שנת מאסר אחת.

חוק הייעוץ, בדומה לחקיקות פליליות רבות, מטיל אחריות פלילית גם על אורגני התאגיד שביצע עבירה (סעיף 40 לחוק), וזאת אלא אם הוכיחו במצטבר את שני אלה:

1) שהעבירה בוצעה של בידיעתם, ושלא היה עליה לדעת עליה או שלא היו יכולים היו לדעת עליה. 2) שנקטו בכל האמצעים הסבירים על-מנת למנוע את התרחשותה.